אחרי תקופת חופש קצרה, שהיא בעצם רגע אחרי החגים, כי בנינו, פסח, יום העצמאות ול”ג בעומר נגמרו לפני שנייה בדיוק… מגיע החג הזה שהוא חג החגים – חג שבועות.
חג שבועות הוא קצת שונה מכל החגים, בחג הזה לא לחמנו באף אחד, לא ניצחנו אף אחד ולא גברנו על אף מכשול. החג הזה הוא חג נקי, זה חג במעמד אחר.
בתור הילדה העירונית שאני, אני מודה שלא הבנתי את הרעיון המלא של החג, אני זוכרת שידעתי לומר שיש טקס בו לובשים לבן, שמים זר פרחים על הראש ומסתובבים עם טנא עמוס כל טוב, הולכים לגן או לבית הספר ושרים שירי חג. כמוכן, מאחר וגדלתי בבית מסורתי תמיד ידעתי לספר כי חג השבועות מבחינה הלכתית קשור במתן התורה לעם ישראל על מעמד הר סיני.
אחד הדברים החכמים שעשיתי היה לבחור באביב בעלי לבן זוגי לחיים. אביב הוא בן מושב, בתור ילד היה רץ יחף בשדות ותלתלי ראשו היו מתנערים ימין ושמאל, כשאת מכירה ילד שנולד לתוך חיי מושב את מבינה מהר מאוד שאין לך ברירה אלא לעבור איתו אל תוך המושב ולחיות את החיים במושב (וכן זה מאתגר עד מאוד לילדה עירונית שגדלה כל חייה בעיר הגדולה, הרצליה.)
אם תשאלו אותי ביום רגיל, אוכל בקלות למנות לכם לא מעט חסרונות לחיים במושב (מה הקטע ללכת בשדה בלי נעליים?) אבל למושב יש גם יתרונות, אחד מהם הוא חגיגות חג השבועות.
כאן, במושב, לחג השבועות יש משמעות אחרת, גדולה יותר מרק עוד חג של לבוש לבן טנא וזר פרחים על הראש,חג השבועות, או בשמו הנרדף חג הקציר, הוא חג בעל משמעות אמיתית לעשייה של החקלאים, הרפתנים, עובדי האדמה ומגדלי החיות. וכאן, במושבים ובקיבוצים החגיגה היא חגיגה אמיתית!
עבור אנשי המושב והקיבוץ חג השבועות מתאפיין בחזרה לשורשרים, אלו של פעם, שהיום אפשר לראות רק בתמונות ולשמוע בסיפורי המבוגרים, אלו שמתרפקים על זכרונות העבר, איך מוט’קה מהמשק הצליח לגדל עגבניות בשנה ההיא של השטפונות הנוראיים, איך רינה תמיד הצליחה להזריע את כל ההודים (תרנוגלות, הודיים, גם לי לקח שנייה להבין), ואיך שושי היתה מרכיבת העצים היחידה במושב ששום עץ לא נכשל לה.
חג השבועות כאן, הוא נקודת ציון, של כל אותם עובדים ועמלים להציג את תבואתם, תוצרתם מן החי ומן האדמה ואפילו להציג את כלי הרכב החדשים שמשמשים אותם לצורך עבודת האדמה וזהו בהחלט מצעד גאווה אחד גדול לכל אותם חקלאים, מגדלי אדמה עוף ובקר.
אבל מה בעצם אומר חג השבועות לנו, כבני אדם פרטניים? בראש השנה יש לנו זמן לאחל לעצמנו איחולים לשנה החדשה, ביום כיפור אנו צמים על חטאינו, בפסח אנו יוצאים מעבודות לחירות ואז מגיע חג השבועות, עבור החלקאים הרפתנים ועובדי האדמה, הבקר והכנף זהו החג בו הם “טופחים” לעצמם על השכם מראים בגאווה את תוצרתם, כאילו אומרים הם בקול עמוס ביטחון וגאווה ראו חברי זו הדרך שעברתי השנה, הנה התוצרים של אותה עבודה קשה.
ורגע לפני שנכנס החג וכולנו נתקשט כולנו בלבן ונעמיס את הטנא שלנו בכל הטוב הזה עליו עמלו החלקאים והעובדים כל השנה, אני מזמינה אתכם לחשוב, מהו חג השבועות עבורכם, אילו פירות אתם קוצרים היום בזכות העבודה הקשה וההשקעה שלכם השנה? מה היעדים שלכם לשנה הבאה, ובדיוק כמו כל אותם עובדים לצאת לשדה המטאפורי שלכם מיד בתום החג ולהתחיל בשתילה לקראת השנה הבאה.
ולפני שמסיימים, החלק האומנותי, השנה העירונית שבי בחרה ללבוש שמלה לבנה, (מפתיע J), אבל לבנה אחרת כזו שיש בה פשטות של פעם ושילוב אופנתי (בכל זאת עירונית), בחרתי לי שמלת מקסי ארוכה (מעבר לעובדה שהקיץ שמלות המקסי מככבות כהצהרה אופנתית, יש בה, בשמלת המקסי קסם, היא נשית ונינוחה ומאפשרת לך ליצור לה איזו פרשנות שתרצי בשילוב הנעליים והאקססוריז שתצוותי לה.)
את השמלה ניתן לרכוש כאן ויש אותה גם בצבע וורוד.
ועד הפעם הבאה,
Keep it simple but with style
מילי
חגיגה לבנה ומקסימה!! כיף לקרא עוד עליך וממך